מחקרים שנעשו על הקשר שבין צריכת בטא-אלנין וביצועים כתלות בעצימות ומשך האימון מצאו קשר חיובי בפעילויות שנמשכות בין 30 שניות ל10 דקות.
השאלה שנותרת פתוחה עוסקת בהשפעה של בטא-אלנין על שיפור ביצועים באימונים ארוכים יותר ולמרחקים גדולים יותר, למשל ריצות ארוכות.
מחקרים קודמים הראו שבטא אלנין יכול לסייע בהפחתת ריכוזי הלקטט במהלך אימוני ריצה. לכן המחקר הנוכחי בחן השפעת בטא- אלנין על זמן הריצה של ריצת 10 קמ וריכוזי הלקטט בקרב מבוגרים פעילים.
במחקר לקחו חלק 16 ספורטאים בתחום הריצה אשר חולקו לשתי קבוצות. קבוצת הביקורת קיבלה 6 גר פלסבו (עמילן עמיד) וקבוצת הניסוי קיבלה קיבלה 5 גר בטא אלנין +1 גר עמילן עמיד למשך 23 ימים.
2 הקבוצות נבדקו מבחינת רמות הלקטט וזמן ביצוע 10 קמ לפני נטילת התוסף ולאחר 23 ימי תיסוף.
זמן הביצוע של ריצת 10 קמ ירד באופן משמעותי בקרב חברי הקבוצה שנטלו בטא-אלנין.
בנוסף, קבוצה שצרכה ביתה אלנין הציגה רמות לקטט נמוכות יותר משמעותית בעוד קבוצת הפלסבו לא הראתה כל שיפור בעקבות תוכנית ההתערבות.
כותבי המחקר סבורים שהשיפור הנצפה בביצועים בריצת ה10 קמ והירידה ברמות הלקטט נובע עקב העליה בויסות החומציות בשריר ע"י יוני המימן מה שמפחית את הדרישה לגליקוליזה אנאירובית, דבר המסייע לרמות לקטט נמוכות יותר.
הסבר נוסף הוא שהעלייה ברמות הקרנוזין עקב נטילת בטא- אלנין שיפרה את הרגישות ליוני סידן ובכך שקרנוזין מתפקד כמפחית רדיקאלים חופשיים ופועל כגורם אנטיאוקסיאדיבי (נוגד חימצון).
יש כמובן להמשיך לחקור השפעת בטא אלנין גם על מרחקי ריצה נוספים ובאוכלוסיות ספורטאים שונות.
לסיכום בטא אלנין שיפר את זמני הריצה והפחית את ריכוזי הללקטט באופן משמעותי בקרב מבוגרים פעילים גופנית בעת ריצה ממושכת של 10 קמ.
